 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איורוודה >> יסודות >> העקרונות המנחים באיורוודה
איורוודה היא שיטת רפואה השמה דגש על המהות. יש לה אופי פילוסופי שלעיתים קרובות שם יותר לב ל-"איך" מאשר ל-"מה". למשל אם נאכל את פריט המזון המתאים לנו, אך נאכל אותו מהר הוא לא ייטיב עמנו. איורוודה הכירה בכך שפרטים משתנים – כך למשל, החלב אותו שתו בעת העתיקה בהודו היה טהור ומזין ואילו החלב הניתן לנו היום במערב הוא מתועש ומעובד – ולכן שמה דגש על העקרונות שהם נצחיים ואוניברסלים.
הערה: האיורוודה נוצרה בזמן ומקום הרחוקים מאיתנו. רבים מהעקרונות שהיו מובנים מאליהם באותה תקופה אינם מוטמעים בחיים המודרנים. חלק מהעקרונות המתוארים להלן אינם מוגדרים באיורוודה, אך עוברים בה כחוט השני.
איורוודה היא תורה הוליסטית. המילה הוליזם נמצאת בשימוש נפוץ בימינו, אך ספק עד כמה היא ממומשת גם במקומות שבהם היא מוצגת ככתר. הוליזם משמעותו – ראיה כוללנית. המשמעויות להיותה של האיורוודה תורה הוליסטית רבות, הנה כמה בולטות:
גוף נפש – הדוגמא המוכרת ביותר. ההתייחסות לגוף נפש אינה נפרדת. כל דבר הקורה בגוף משתקף בנפש ולהיפך.
גוף כמכלול – כל איבר ומערכת בגוף קשורים וכרוכים באחרים. עור יבש מעיד גם מערכת העיכול ולא נסתפק במריחת קרם, כלומר בטיפול מקומי ומבודד.
אדם וסביבה – הם אחד. ההתייחסות לסביבה כאל מקור לניצול ללא התחשבות אינה הרמונית ופוגעת הן באדם והן בסביבה. כי הם אחד.
תחומי טיפול – איורוודה מטפלת באדם ולא במחלה. ומכאן שהיא מטפלת בכל הקשור לחיים.
כלים לטיפול – כל כלי גם אם אינו קלאסי ניתן לשימוש באיורוודה. איורוודה אינה מגבילה עצמה לטכניקות מסוימות.
המטפל – במידה וניתן יעסוק המטפל במגוון תחומים: גידול ואיתור צמחים, הכנת תרופות, טיפולי מגע וכו'
שימוש בצמח השלם – גם אם ניתן לאתר ולהשתמש רק ב-"חומר הפעיל", איורוודה מעדיפה להשתמש בצמח השלם.
ראיה אורגנית ולא מכאנית – נקודת המבט הפילוסופית של התרבות ההודית מתעסקת פחות בניתוח והפרדה ויותר בהתבוננות על השלם. מכונה ניתן להבין באמצעות פרוקה למרכיבים והבנת כל אחד מהם, לא כך דברים חיים שברגע שפורקו כבר שונו.
האיורוודה רואה בהדרגתיות ואף באיטיות איכויות חשובות. יש לנו יכולות להתמודד עם דברים רבים אם רק נאפשר זמן הסתגלות. לעומת זאת פעולה מהירה אפילו בכיוון הנכון יכולה לגרום נזק. הדרגתיות מאפשרת גם בקרה ותשומת לב. דוגמאות לישום ההדרגתיות באפיק הטיפולי – גם פעולה בכיוון הנכון צריכה להיות מיושמת בהדרגה, מינוני התרופות בדרך כלל עולים בהדרגה עד הרמה הרצויה. הדרגתיות אם כך מאפשרת טיפול איטי ומעמיק, ואם אנו מוצאים פתרון מהיר לבעיה סביר שיש לה מחיר צדדי, כך למשל מטופל שיקבל פתרון מהיר לבעיית אקנה יקפיד פחות על התזונה המתאימה לו – "כי תמיד אפשר לחזור למטפל ולקבל פתרון מהיר".
אחד מהיחודים באיורוודה הוא הטיפול הפרטני והאישי. כלומר טיפול שונה לאנשים שונים (גם אם יש להם אותה מחלה), תזונה שונה בעונות שונות וכו'. כלומר העקרונות הם נצחיים ואוניברסלים אבל על הפרטים עלינו לשים ליבנו כל הזמן.
איורוודה רואה את האדם המטופל ככלי הטיפולי המשמעותי ביותר. ואת המחלה כאמירה של הגוף נפש ולא רק פלישה של חיידק זה או אחר. "באדמה צחיחה [גוף נפש בריאים] גם אם נשליך עשרות זרעים [חיידקים] לא יצמח דבר, ובאדמה פוריה [גוף נפש חלשים] גם זרע אחד יצמח ויפרח". חיידקים היו לפנינו ויהיו אחרינו, מוטב שנטפל ונחזק את עצמנו מלהאשימם ולהלחם בהם.
בשל יכולות הריפוי העצמיות המדהימות שיש לנו מן הראוי לתמוך בגוף נפש על מנת שהוא יחזור לאיזון וכך הבעיות יפתרו מאילהן. אם נפתור את הבעיות באמצעים חיצוניים ניצור תלות, נחליש את המטופל ומכיוון שלא החזרנו את המטופל לאיזון בוודאי תופיע בעיה אחרת במוקדם או במאוחר.
לגוף נפש יש אינטליגנציה פנימית. במידה וניתן לו ויטמינים בגלולות הוא יסיק מכך שחבל להשקיע אנרגיה בשליפת הויטמינים מפירות וירקות. זוהי דוגמא לתקשורת עם הגוף המובילה להתנוונות. חשוב גם לשים לב למסרים שהגוף שולח לנו וללמוד מהם.
הם אחד. מחלה מוגדרת כחוסר הרמוניה עם הטבע. מגע וקרבה לטבע הם כלים טיפולים חשובים ביותר. לטבע יש חכמה ואל לנו להתיימר מעליו, האדם המודרני מרבה לנצל ול"שפר" את הטבע והמחיר גם אם עקיף הוא כבד.
איורוודה שמה דגש על היותה ידידותית למטופל. אין טעם להטיל על המטופל הנחיות שאינו יכול לעמוד בהן. מטרתינו אינה להעביר אליו את האחריות אלא לאפשר לו להחלים. בנוסף איורוודה אינה פנאטית וקיצוניות אינה דרכה.
סימפטומים הם מסרים של הגוף אלינו. כאב ראש למשל יכול להיות מסר של "דרושה מנוחה" או "יש לשתות" וכו'. טיפולים סימפטומטים לא רק שאינם עוזרים אלא גורמים נזק. "אם מגיע שליח ומודיע על מלחמה האם הריגת השליח תפתור את הבעיה?"
באיורוודה ההתבוננות היא יותר על התפקוד מאשר על המבנה. דוגמא לנקודת מבט מבנית היא הגדרת כסא כבעל ארבע רגליים, מושב ומשענת, ומנקודת מבט תפקודית (או פונקציונאלית) כסא יוגדר כמשהו שניתן לשבת עליו. תיאוריית הטרידושה היא הדוגמא המתבקשת לכך.
קיימת חשיבה רווחת ששיטות הטיפול מן המזרח פועלות לפתור בעיות מהשורש, אך אם נדייק גם הרפואה המע' מנסה לעשות זאת. אך מסיבות תרבותיות היא מתבוננת בעיקר על גורמים חיצוניים. באיורוודה ההתבוננות היא פנימה. נתאר דוגמא להמחשה: עור יבש בבוהנות ופגיעה במדרגה יכולים לגרום לפצע בבוהן. במערב הפתרון יהיה בדרך כלל חיצוני – במקרה זה למשל הדבקת גומי על המדרגה. באיורוודה נשים את הדגש על הפתרון הפנימי - שימון כפות הרגליים. כמובן שניתן לפעול בשני המישורים.
האיורוודה קיימת ומיושמת אלפי שנים. הנחיות ששרדו את מבחן זמן כה רב הן מאוששות ביותר. לשם השוואה במערב הדגש המדעי הוא פחות על ניסיון ויותר על ניסויים.
נקודת הפתיחה של התרבות ההודית היא צניעות. איורוודה שמחה לקבל מתורות אחרות, ואינה שוקטת על השמרים. אחת מהסיבות לכך ששיטה זו שורדת ומצליחה אלפי שנים היא פתיחותה לשינויים.
איורוודה איור ודה אירוודה | עלינו | מרפאה | לימודים | סדנאות | מעשה ידינו | צור קשר | הזמנת מעשה ידינו | מפת האתר | xml sitemap
